Dor Hamra
00:10- בשרותי הבנים בפאצ'ה מתנהל בין תאי השירותים למשתנות מן משחק כזה של "מי יותר פופולרי"... ואין מה לעשות התאים הם מלכת הנשף. עשרות אנשים מחכים לשני תאי שירותים בזמן שלמשתנות לא מתקרבת אפילו "טיפולה", ככה זה כשהניאגרה זה הדבר הכי יציב במועדון. אחרי רבע שעה של המתנה אני נכנס לתא ומתיישב על האסלה עם הפנים לניאגרה, מוציא את האייפון, מפזר קצת אבקה מהשקית על המסך וניגש להכנה. מסדר במיומנות שש שורות נכבדות, מגלגל שטר דק דק ומתחיל לעבוד, מרגיש את החומר טס לי בנחיר ומדגדג את הענבל. ניגוב קטן לאף, עוד קצת שאריות לחניכיים, הן מתחילות לאבד תחושה והלסת ננעלת לי כמו אמסטף. אני מחזיר את השקית לכיס ומשאיר את האייפון הגדוש לשני המורעבים שאחרי.
04:15- אנחנו נכנסים לתא שירותים ואני מוריד אותה ל-ר' כשהפנים שלה על הניאגרה, מותח לה את הגב ומכופף אותה עד שהראש שלה מגיע כמעט לאסלה, מרים לה את החולצה ומפשיט לה את הג'ינס. אני מוציא את השקית מהכיס ומפזר לה על החריץ בסביבות הרבע גרם. לא טורח אפילו לסדר אותו בשורות. אני פשוט מנחית את הפרצוף שלי לתוך הדבר היפיפה הזה ולוקח נשימה עמוקה.
אני יוצא מהשירותים כשספרדייה נתלית לי על הצוואר והאף שלי לבנבן, אני ג'וני דפ ב"שאיפות", אני דה קפריו ב"זאב מוול סטריט", אני פאקינג פאבלו אמיליו אסקובר גוויריה.
איביזה
23:30- אני מתלבש ליציאה והראש כבר דופק מהוויסקי שקנינו בדיוטי פרי ומהחומר שאנחנו מעשנים מהצהריים, כשכולם מוכנים אני פותח את השקית מוריד קצת אבקה על השולחן ומארגן שורת בוקר טוב, שון מכין את השטר ולואי מהופנט לידי, זאת הפעם הראשונה שלו והוא על קוצים. כל אחד מוריד את שלו ואני אוסף את השאריות עם האצבע ומדביק לחניכיים, לואי מתלונן שהוא לא מרגיש כלום ואנחנו מסבירים לו שעוד רגע זה מגיע אבל הוא רק מתבכיין על זה שמר לו בפה, אני מכין עוד שורה לכל אחד ואנחנו יוצאים.
23:45- לא זוהר ולא אלביס... קוקאין הוא המלך. הוא תופס אותך בשתי ידיים ועושה בך כרצונו, הוא מרים אותך לעננים ולא עוזב, לזמן מסוים אתה חד, אתה אש, אתה סמואל ל. גאקסון! אתה בטוח שאתה יכול להשחיל למסי ולדפוק גג ללברון.
אני יוצא מהחדר ואני המלך ליאונידיס עם 300 ספארטנים מאחורי שצועקים האווו האווו האווווווווווו!!!
מהמלון למועדון הפאצ'ה יש הליכה של 20 דקות, אנחנו עושים אותה ב-7. אם אני ליאונידיס שון הוא טוני סופרנו ולואי הוא כריסטופר מולטסנטי, אנחנו הולכים בפאסון כאילו הרחוב שלנו. דקה לפני שמגיעים למועדון שון תופס אותי "כמה עוד נשאר??" הוא שואל בבהלה, עניתי לו שבערך גרם וחצי, הוא נבהל, מסתובב, מתחיל לרוץ ונבלע בין האנשים. אין לנו יותר מידי מה לעשות חוץ מלעמוד במקום ולחכות שהוא יחזור. אחרי חמש דקות הוא חוזר בריצה "סידרתי לנו עוד שניים". עד היום הוא לא יודע איך הוא עשה את זה כל כך מהר וממי.
00:30- כשאנחנו יוצאים מהשירותים אני צ'אק נוריס, מתקדם לעבר המצלמה בהילוך איטי כשמאחורי מתפוצץ מערבל בטון לאלפי חלקיקים קטנים ויש מוזיקה מרגשת ברקע. אני חשמל.
אני נכנס לרחבה ומתחיל לרקוד כמו ילד בן 10 שרוקד בחדר עם תחתונים מאחורי דלת נעולה, לא מעניין אותי כלום! לא מי הדיי ג'יי, לא איפה לואי או שון, אפילו לא הבחורות מסביבי שמביטות בי כי הן לא מבינות אם לקחתי משהו או שאני פשוט חולה אספרגר, מעניינת אותי רק ההרגשה האדירה הזאת הגוף שלי צף על המוזיקה ולא שום דבר אחר.
01:00- המבטים שלי ושל שון מצטלבים במקרה ובתאום של מלכודת נבדל שנינו מתקדמים לעבר השירותים בו זמנית. לואי רואה אותנו מרחוק ועוזב את הבחורה השבדית שהכיר לפני דקה וכבר מלקקת לו את התנוך. הוא מדביק אותנו בדרך לשירותים וצועק: "חשבתם ללכת בלעדיי אה.." ככה זה.. הקוק חזק אפילו יותר מהזין.
03:45- אחרי יותר משלוש שעות ושני גרם לבן אנחנו עולים לגג לעשן סיגריה. פתאום אתה מבין שאתה מוקף דוגמניות בלבוש מינימלי שרק רוצות שתיקח אותן אבל הקוק עיוור אותך לגמרי כי נזכרת איזה כיף זה לרקוד אחרי עשור וחצי שלא הזזת את הגוף הרופס שלך לצליל של משהו שלא נשמע כמו גניחות.
פתאום מענטזת לה ברונטית מטר שמונים עם סיגריה כבויה בפה ליד השולחן שלנו, נעמדת לידנו ומחפשת בקדחתנות משהו בתוך התיק, אני לא מהסס וקופץ עליה עם מצית דלוקה, היא קורצת לי ואומרת בחיוך ממזרי "גראסייס".
אני מזמין אותה לשבת אתנו והיא מספרת שהיא ספרדייה בת 19 מברצלונה שבאה לעבוד בקיץ באיביזה. אני מנצל את כל הידע שצברתי מקטנטנות והמורדים ומצליח להלהיב אותה עם כמה משפטים בספרדית, תוך זמן קצר היא כבר עלי והלשון שלה עמוק בתוך הגרון שלי.